יש מקום מתחת לפני המים,
שבו השקט מדבר,
והזמן מפסיק לרוץ.
משם באים השירים האלה.
צולל הוא אוסף שירים שנולדו על קו המים של עתלית, בין צלילה לצלילה, בין אהבה לאובדן.
כל שיר הוא רגע אחד שנשמר. יש בו את הכחול של הים, את האור שמעליו, ואת השקט שמתחת לכל זה.
הם לא מבקשים דבר. רק שתעצרו לרגע, ותצללו פנימה.
שְׁעוֹן הַצְּלִילָה שֶׁלִּי נֶעֱצַר בְּאוֹתוֹ יוֹם, עַל הַשָּׁעָה בָּהּ טָבַעְתָּ. מֵאָז, הוּא לֹא עוֹבֵד וַאֲנִי לֹא מְתַקֵּן. לִפְעָמִים אֲנִי מַבִּיט בּוֹ וּמְדַמְיֵן אוֹתְךָ שָׁם, צוֹלֵל אֶל תּוֹךְ הַנֶּצַח. יֵשׁ מַשֶּׁהוּ יָפֶה בְּשָׁעוֹן תָּקוּעַ, הוּא לֹא מְשַׁקֵּר, מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ בְּשָׁעָה אַחַת.
אני גדעון, איש ים מעתלית, צולל ומשורר.
אני כותב כל בוקר, מתוך אמונה פשוטה שאהבה היא בחירה, ושהים יודע לרפא את מה שמילים לבד לא מצליחות.
צולל הוא אוסף השירים שנכתבו הכי קרוב לים, ולנצח.
כל גל שנשבר הוא גם גל שמתחיל.